הנחיות משרד המשפטים לשימוש במצלמות אבטחה
בשנים האחרונות גבר השימוש במצלמות אבטחה לצורך מעקב חזותי וקולי, אם במרחבים פרטיים ואם במרחבים ציבוריים, ומצלמת אבטחה הפכה למוצר זמין זול ונגיש לכל דורש.
מאחורי כל מצלמת אבטחה יש מערכת הקלטה כל שהיא אשר אוגרת את המידע המצולם אם לזמן קצר או ארוך באיכות נמוכה או גבוהה. החשש מפני השימוש במידע זה שיכול לפעמים גם להוביל לניצולו לצרכים שאינם כשרים גובר.
בעבר מצלמות אבטחה עבדו בשיטה אנלוגית אשר חייבה חיבור ישיר בין המצלמה לבין יחידת ההקלטה שכונתה DVR ומכשיר זה היה עצמאי אבל שמור במקום שבדרך כלל היה קשה לגשת אליו ולראות את המידע המוקלט בו. בשנים האחרונות עלה הנושא מדרגה עם הכניסה של מצלמות IP שהן מצלמות המבוססות רשת ואשר איכותן גבוהה עשרות מונים מכל מצלמת אבטחה אנלוגית רגילה.
מערכות מבוססות רשת נגישות יותר למשתמשים אשר הינם בעלי שם משתמש וסיסמא, וכל אחד בעל נגישות לאותה רשת יכול לצפות במידע המצולם והמוקלט, ואף להתחבר לאותה רשת מרחוק על ידי טלפון סלולרי ולצפות בזמן אמת הן בצילום חי והן במידע מוקלט, וכל זאת ללא שליטה אמיתית במי שצופה או מעתיק את המידע.
משרד המשפטים והרשות לטכנולוגיה ומידע מגדירים היום את החומר המצולם כמאגר מידע אשר צריך להיות מטופל על ידי רשם מאגרי המידע ובהתאם להנחיותיו, ועל כך יצאה הנחיה זו.
לצפיה בהקדמה ובחוות הדעת של משרד המשפטים לחץ כאן
Recent Comments